מקור תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ד׳
4 משנה: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בַסַּיִיף וְלֹא בַקֶּשֶׁת וְלֹא בַתְּרִיס וְלֹא בָאַלָּה וְלֹא בָרוֹמַח וְאִם יָצָא חַיָיב חַטָּאת. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן לוֹ אֶלָּא גְנַאי שֶׁנֶּאֱמַר וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִיתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. בִּירִית טְהוֹרָה וְיוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת. כְּבָלִים טְמֵאִין וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת:
5 הלכה: כָּתוּב וַחֲמוּשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְזוּיָינִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר מִּינֵי זָיִין. וְאֵי זוֹ הִיא הָאַלָּה. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַי רִבִּי יוֹסֵה. מֵאֵימָתַי תוֹרְמִין אֶת הַגּוֹרֶן. מִשֶּׁתֵּיעָקֵר הָאַלָּה. הָדָא אָמְרָה. כְּמִין דִּייקְרָן. וּמַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים. לָאַטְיָן. וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לְמִיגְזָיִין.
6 רִבִּי חִיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּירִית. כָּל שֶׁהִיא יְחִידִית. כְּבָלִים. כָּל שֶׁהַשַּׁלְשֶׁלֶת בֵּנְתַיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בִּירִית זוֹ אֶצְעָדָה. דָּמַר רַב יְהוּדָה. וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְי אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְי. אֶצְעָדָה זוֹ כֳּדוֹפּסֶלָּה. צָמִיד שֵׁירַיָיא. כָּמַה דְאַתָּ אָמַר. וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ. טַבַּעַת עִיזְקַיָיא. עָגִיל קְדָשַׁיָיא. כָּמַה דְתֵימַר וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ. וְכוּמָז. יֵשׁ אוֹמְרִין. זֶה טֻפּוֹס שֶׁלְּרָחָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִין. זֶה טֻפּוֹס שֶׁלְּדֲדִּים.
7 כָּתוּב בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר יי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים. קוֹרְדִיקַיָיה. כְּמַה דְתֵימַר וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה. הַשְּׁבִיסִים שלטוניה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. שָׁבִיס שֶׁלִּסְבָכָה. הַסַּהֲרֹנִים עונקייה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַיִּקַּח אֶת הַסַּהֲרוֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. הַנְּטִיפוֹת שֶׁלָמֵינִי. הַשֵּׁירוֹת שֵׁירָאִין. וְהָרְעָלוֹת בּלַנִידַיָיא. הַפְּאֵרִים כְּלִילַיָּא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁכֶם. הַצְּעָדוֹת פֳּרוֹפָסֶלָּה. הַקִּישֻּׁרִים קַרְקִישַׁיָּא. וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ. תִּירְגֵּם עֲקִילַס אסטו מוכריאה. דָּבָר שֶׁנִּיתָּן עַל בֵּת הַנֶּפֶשׁ. וְהַלְּחָשִׁים קַדָּשַׁיָּא. דָּבָר שֶׁהוּא נִיתָּן עַל בֵּית הַלְּחִישָׁה. הַטַּבָּעוֹת עִיזְקַיָּא. נִיזְמֵי הָאָף דָּבָר שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּב הָחוֹטֶם. הַמַּחֲלָצוֹת פֶּירִזוֹמַטַא. הַמַּעֲטָפוֹת קוֹלְכִין וּמְעַפְרָן. הַמִּטְפָּחוֹת סַבָּנְיָין רָבְרְבָן. וְהָחֲרִיטִין זוֹנָרִין מְצַיְירִין וְאוֹלוֹסֶרִיקָא מְצַיְירִין. כְּמַה דְתֵימַר וַיִַּקּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט. הַגִּילְיוֹנִים גַּלְגַּלַּיָיא. הַסְּדִינִים סַדִּינַיָּא. הַצְּנִיפוֹת אוֹלָרַיָיא כְּמַה דְתֵימַר וָאוֹמַר יָשִׂימוּ… הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ. וּכְתִיב וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יי וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִיךְ. הָרְדִידִים לָסוֹטָה. כְּמַה דְתֵימַר נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ד׳
4 מ"ט דרבנן. כתב הי"מ קשה מאי בעי ומהדר דבמתניתין מפורש דילפינן מהאי קרא ועוד למה הוזקק לפרש כאן מהו אתים ומזמרות וי"ל דס"ד דאתים היינו סכינים ומזמרות שמזמרים בו התבואות א"כ י"ל דתכשיט הוא אלא שנקל לעשות מהם מיני סכינים שיש בהם צורך טפי לכך מפרש שהם מרא ומספרים של צמר שטורח גדול לעשותם וגם אין צורך בהם כולי האי ואלו היו חרבות ורמחים תכשיט יניחום לנוי ולא יטרחו כולי האי ע"כ והדבר דחוק ונ"ל כדבריו ולא מטעמיה דודאי ס"ד שהם מיני סכינים ועדיין חזו למלאכתם ראשונה להתקשט בהן שכן דרך שאף בחרב קטן מתקשטי' לכך קאמר שהם מרא ומספריי' ואי אפשר להתקשט בהם עוד וזה פשוט:
5 בירית כל שהיא יחידית. כתב הר"ן וכתבו תוס' דלפ"ז אין הכבלי' עשויים כמו הבירית דאי שוין נינהו אלא שזו באחת וזו בשתים מ"ט בירית טהורה וכבלים טמאים לשלמא לענין שבת י"ל דכל דהוו תרי איכא למיחש דלמא שלפא ומיחויא אבל כל דלית לה אלא חד גנאי הוא לה וליכא למיחש אלא לענין טומאה מאי איכא למימר וכ"ת כל דלא הוה אלא חד הוה כחצי כלי אם כן מי שאין לו אלא סנדל אחד ה"נ דלא מקבל טומאה אלא ודאי כדאמרן ע"כ ועדיין הדבר דחוק דלשון הש"ס משמע שאין בין בירית לכובלת אלא נתינת השלשלת ביניהן. ונראה דגרסינן בבבלי דף ס"ג ע"ב א"ר יהודה בירית זו אצעדה מתיב רב יוסף בירית טהורה ויוצאין בה בשבת ואלו אצעדה טמאה היא ה"ק בירית תחת אצעדה עומדת ופירש"י תחת אצעדה שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראה שוקיה וכתבו תוס' וקשה לפ"ז כבלים אמאי אין יוצאין למאי דס"ד השתא דאין חילוק בין בירית לכבלים אלא שזה באחת וזה בשתים וכו' ע"ש ולפי מה שפירשתי דאצעדה כתם שמניחין הנשים ברגליהן הוא וכ"פ בי"מ א"כ ה"פ בירית תחת אצעדה עומדת תחתיה ממש דכיון דאין לה שלשלת העמידה היא נופלת לכך ניתנה תחת האצעדה להחזיקה ולפיכך טהורה היא שאינה כלי בפני עצמה ובטלה לאצעדה משא"כ כובלת שאינה צריכה לשום דבר וכלי בפני עצמה היא וגם לענין שבת כיון דבירית תחלת אצעדה עומדת יוצאין בה שאינה מתרת האצעדה שלא יראה שוקיה משא"כ בכובלת שהאצעדה עדיין מחזקת בתי שוקיה שלא יפלו:
6 שלמיני כתב הי"מ שלמיני לא ידעתי מקורו ולפי מה שפי' המפרשים הנטיפות כלי שמניחין בו הצרי ותולות אותו הנשים בצוארן יהיה זה פי' שלמיני נראה שהיתה גרסתו שלמיני בתיבה אחת וגרסתי שבקונט' נראה עיקר: